גזר דין בתיק ת"פ 32845-02-11

1.         שלושת הנאשמים לפניי הורשעו, על-פי הודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן מיום 14.3.11 (להלן: "כתב האישום") בביצוע עבירות בנשק (נשיאה והובלה, לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); ובעבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

נאשם 4 הורשע, בנוסף לעבירות אלה, גם בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) לחוק.

2.         על-פי המפורט בכתב האישום, ביום 7.9.10 נסע הנאשם 2 יחד עם חייל בשם לואי שיבלי (להלן: "לואי"), לבסיסו של לואי ברמת הגולן על מנת לאסוף משם את תיקו. עם הגיעם המתין נאשם 2 ללואי בתחנת האוטובוס הסמוכה לבסיס. במהלך שהותו של לואי בבסיס הוא נטל שלא כדין את נשקו האישי של חייל אחר, רובה מסוג רוס"ק M-16 (להלן: "הנשק"). לואי פירק את הנשק לחלקים והחביאו בתיקו. כששב אל תחנת האוטובוס מסר לואי את התיק לידי הנאשם 2, והאחרון שאל לפשר משקלו הכבד של התיק. במענה לואי פתח את התיק והראה לנאשם 2 את הנשק. לאחר מכן התקשר הנאשם 2 אל נאשם 3 וביקש ממנו כי יבוא עם רכבו לאסוף את השניים מחצור הגלילית, לשם הגיעו באמצעות "טיולית" שיצאה מן הבסיס. עם הגיעו של נאשם 3 אל חצור הגלילית, סיפר לו הנאשם 2 על גניבת הנשק. הנאשם 3 ביקש לראות את הנשק ועצר לשם כך את רכבו בצד הדרך, פתח את התיק וראה את הנשק. במהלך הנסיעה דרש נאשם 3 מלואי סכום של 5,000 ש"ח בתמורה לשתיקתו אודות גניבת הנשק.

לאחר שלואי מסר את הנשק לידי הנאשם 1, על-פי סיכום שקדם לגניבת הנשק ומפורט בהרחבה בכתב האישום, הוא העביר סך של 2,000 ש"ח לידי הנאשם 3 והתחייב לשלם לו 3,000 ש"ח נוספים בהמשך.

באשר לחלקו של נאשם 4 בביצוע העבירות, כתב האישום מפרט כי הלה נפגש עם נאשם 1 לאחר שהאחרון קיבל לידיו את הנשק, וביקש ממנו להסתיר עבורו את הקת של הנשק. נאשם 4 נאות לעשות כן, נטל את הקת מידי הנאשם 1 ונסע לביתו, שם הסתירה בתוך ערימת מזרנים. בנוסף, נאשם 4 החזיק אביזרי נשק ותחמושת הכוללים 3 מחסניות של נשק מסוג רוס"ק M-16, שבאחת מהן 2 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ המתאימים לשימוש בנשק מסוג זה.

טיעוני המאשימה

3.         במסגרת הסדר הטיעון עותרת המאשימה להטלת עונש של 10 חודשי מאסר בפועל על כל אחד מן הנאשמים, וכן מאסר על תנאי משמעותי ומרתיע וקנס כספי.

לטענתה, מדובר בעבירות חמורות לגביהן נקבע כי מדיניות הענישה הראויה היא הטלת מאסר בפועל גם על מי שעברו הפלילי נקי. במקרה הספציפי טענה כי טמונה חומרה יתירה בשל העובדה שמדובר בגניבת נשק צה"לי התקפי אשר לא נמצא עד עצם היום הזה, ואשר סביר להניח כי גניבתו נועדה לאפשר ביצוען של עבירות פליליות הכרוכות באלימות או הפחדה.

טיעוני הנאשמים

4.         הנאשם 2 טוען כי יש להתחשב בכך שהינו אדם נורמטיבי, נעדר עבר פלילי. הנאשם 2 מכיר בכך שהפעיל שקול דעת מוטעה שעה שהחליט להזעיק למקום את הנאשם 3, אך לטענתו עשה כן מתוך תחושה של חרדה ופחד לאחר שראה את כלי הנשק, ושעה שעצם החזקת הנשק נכפתה עליו למעשה. לדבריו, על בית המשפט להסתפק בהטלת עונש של מאסר מותנה משמעותי ולהימנע מהטלת מאסר בפועל.

5.         הנאשם 3 טוען כי על בית המשפט להתחשב בכך שהודה בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. בהתייחס לכתב האישום נטען כי חלקו של נאשם זה הוא "שולי ומינורי", שכן הוא לא היה קשור לתכנון גניבת הנשק ושאם היה יודע מלכתחילה שלואי נושא בתיקו נשק לא היה מבצע את הנסיעה. עוד הפנה את בית המשפט אל נסיבותיו האישיות ותמיכתו בכלכלת משפחתו וביקש מבית המשפט להסתפק לגביו בענישה צופה פני עתיד בלבד או, לחילופין,  להטיל עליו עונש מאסר שיומר בעבודות שירות.

6.         הנאשם 4 טוען כי יש לתת את הדעת לכך כי הוא לא היה מעורב בגניבת הנשק מבסיס צה"ל, ושחלקו הסתכם בהחזקת הקת במשך מספר ימים עד למעצרו. עוד נטען כי מדובר בבחור צעיר ללא עבר פלילי, אשר הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר, וכן כי נסיבותיו האישיות של נאשם זה מצדיקות את אי מיצוי הדין עימו.

תסקירי שירות המבחן

7.         לגבי נאשם 2 מגלה התסקיר כי מדובר בבחור צעיר, חייל צה"ל, שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים. מדובר בבחור חיובי, בעל יכולות גבוהות  וכישורים חברתיים טובים, ואשר העניק ממרצו וזמנו בעבר למען הקהילה. קצינת המבחן עמדה על כך שלא ניכרים בנאשם זה דפוסים עבריינים והיא המליצה להטיל עליו צו מבחן פיקוחי למשך 18 חודשים תוך מתן אפשרות להשלים את שירותו הצבאי. במידה ונאשם זה ייפלט מהצבא, או במידה ושירותו הצבאי יאפשר זאת, המליצה לשקול שילובו במסגרת טיפולית רלוונטית. כמו כן, ישנה המלצה להטלת מאסר מותנה משמעותי כעונש חינוכי ומרתיע בנוסף לצו של"צ בהיקף של 80 שעות.

8.         באשר לנאשם 3, שרות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית לגביו, תוך שקצין המבחן מדגיש כי זו אינה מעורבותו הראשונה של נאשם זה בפלילים וכן כי לא ניתן לשלול במצבו רמת סיכון להישנות המעשים.

9.         לגבי נאשם 4 ציין קצין המבחן כי תפקודו החברתי והעובדה כי הוא נעדר עבר פלילי מובילות, לדבריו, למסקנה כי רמת הסיכון להישנות עבירות דומות היא נמוכה, ולפיכך המליץ להסתפק בהטלת עונש מאסר קצר אשר יומר לעבודות שירות.

דיון והכרעה

10.        אכן, ככל שמדובר בעבירות נשק, מסכים אני עם באת-כוח המאשימה כי יש לנקוט יד קשה כנגד המבצעים ושככלל הטלת עונש של מאסר בפועל הנו ראוי גם במקום שבו מדובר במי שזו לו הרשעה ראשונה בפלילים. עמדתי על החומרה הכרוכה בעבירות הנשק בגזר-הדין אשר ניתן בעניינו של נאשם 1 (גזר-דין מיום 22.8.11), ואין צורך לחזור על הדברים בשנית.

יחד עם זאת, יש להבחין היטב בין מי אשר ביצע עבירות באופן פעיל, אשר עסק בתכנון, גניבה, סחר והחזקה מתוך כוונה פלילית מובהקת, למי שהפך לשותף לדבר עבירה מתוך מחדל, בשל בחירתו לשתוק וחוסר נכונותו להדיר רגליו מן המקום בו מתרחשות העבירות. מטעם זה סבורני כי יש לאבחן בין עניינו של נאשם 2 לעניינם של יתר המעורבים בפרשה זו.